אין בלונים, אין פרחים, אין שלט גדול.

אין בלונים, אין פרחים, אין שלט גדול...

אולי טעיתי, אולי באמת החיים לא עולים על סרטי קומדיה רומנטית..

אולי אין באמת אנשים שיעמדו בגשם זלעפות מתחת לחלון שלי ויגידו לי שהם מצטערים ושאני אסלח להם לפחות...

אולי אין מעשים הרואים רומנטיים, קיטשיים שיכולים להיות גם קריפיים באותה המידה(כי בואו, זה יכול להיות גם מאוד קריפי-גבר שעומד מתחת לחלון וצועק).

אני יודעת מה אני שווה. וזה משפט שהוא לא מובן מאליו עבורי. אני "סובלת" מביטחון עצמי נמוך. אומנם ביום יום הוא לא מורגש, ורוב הזמן אני קוברת אותו עמוק עמוק בתוכי, שלא ישפיע עלי. אבל הוא שם.

מדי פעם, בסיטואציות מאוד ספציפיות הוא חומק החוצה, כמו עכשיו.

יש בי קונפליקט כזה, האם אני באמת בעלת ערך גבוה? או שמא, עצם ההתלבטות בי ובעתיד איתי מעיד על פגם רציני באופי?

האם באמת יפה ומושכת אני? או שאולי אני פשוט מקיפה את עצמי באנשים שיגידו לי מה שאני רוצה לשמוע?

אני דמיינתי את זה אחרת לגמרי. היו לי כמה תסריטים יפים בראש...

באחד, הודעה קטנה עם כמה מילים "תתלבשי ורדי למטה" ומשם לצאת לערב קסום, מילים יפות, הצצה לעתיד?

באחר יש בלונים, שחזור של אחת הסצנות האוהובות עלי ב"כלה מאיסטנבול" (אזהרת ספויילר מיס פדרר), הוא עומד מחוץ לחלוני, עם כמה בלונים(לא חובה הרבה) ואני מחייכת(למרות שאני כמובן גם כועסת) יורדת למטה לחיבוק, ואמירות יפות.שיחה שמתגלגלת לתוך הלילה..

או אולי שלט? מכתב בתיבה? למקם את כל חברותיי לשכנוע המוני? סליחה המונית?

ומה עם זר פרחים מסתורי בפתח הבית? או אוכל(כי אוכל. מה יותר רומנטי מאוכל?)

שיר? הצהרה פומבית פייסבוקית?

כל דבר, רק שהיה מתחרט ומבין כמה הוא אידיוט שהוא מוותר, ושילחם על מה שהוא באמת רוצה. מי שמרים ידיים על הדברים היפים בחיים, שלא יופתע מדוע מוקף בכל כך הרבה שליליות.

אפילו סתם הודעת התנצלות כנה ואמתית, כזאת שלפחות תחזיר אותנו לקשר ידידותי..

אבל לא..

לא בלונים, לא פרחים, לא התנצלות..

רק הודעה שמנסה להחליק למתחת לשטיח, כאב של תשע שנים..

אני תוהה האם זה הוגן בכלל לצפות מאיזשהו בן אדם על כדור הארץ, שיילחם ככה על מישהי. ומדוע בעצם אני לא זו שנלחמת? אולי אני זו שהייתי צריכה לבוא עם השלט והפרחים?אולי זו ציפייה בלתי אפשרית מלכתחילה כי מי עושה דברים כאלו? זה מוזר ואף אחד לא משקיע בימינו השקעה כזאת. נכון?

אני מקווה שזה לא נכון...

נוצר בי משבר אמון כל כך גדול, שלא הצלחתי למצוא שום קיצור דרך, מלבד הדברים הללו, שיכול היה לתקן את זה במיידי.

גם סתם דף A4 כתוב בעיפרון היה עושה את העבודה. זו לא הגרנדיוזיות, זו הכוונה, זה הניסיון למנוע את הנפילה הזאת.

אבל הוא לא מעוניין... ואני לא מבינה איך אני כזאת שבורת לב ואולי זה בכלל האגו שנפגע?

אני לא יודעת.. אני רק יודעת שיקח לי זמן לשוב לסמוך, להפסיק להיות חשדנית. לדעתי זו הפגיעה הרצינית ביותר.. קשה לסמוך על מישהו חדש, כשאני מבינה שהשיקול דעת שלי מקבל החלטות פזיזיות מידי.

שברון לב חדש, ברוך הבא.

מקווה שתעבור מהר כי אין לי זמן לדרמות האלו. יש דברים הרבה יותר גדולים כרגע להתעסק בהם.

עד לפעם הבאה, 

ביי ביי

אגב, שמתי לב שהמילה "אני" מופיעה הרבה כאן. אולי , עלי להפסיק להיות מרוכזת בעצמי לשם שינוי...