ככה ניראה יום של נערה עם לב שבור

היא היתה ממש יפה כשראיתי אותה לפני שיצאנו. בשמלה עם האיפור שאיפרנו אותה..השער..

לדעתי זה אל מוגזם בכלל-הכל היה מושלם..רק דבר אחד היה חסר..

כמו שאני מכירה אותה , היא תחזור עם מלא מלא חוויות-וזה מה שחשוב באמת.

זה גרם לי לחשוב..איפה אני אהיה עוד שנתיים? 

אמא אמרה שהיא תקח אותי למספרה ונקנה שמלה יפה וזה.. מוגזם מידי לדעתי. שמלה-מהממת שניתן יהיה ללבוש בעוד כמה אירועים.. אבל איפור ושער? עד אז אני אלמד לבד כדי שיראה מעולה. 

אבל..עם מי אני אלך? לבד?

וכך כמו תמיד..האסוציאטיביות הזאת החזירה אותי לכל אירועי הזמן האחרון..

ואולי אני אלך איתו? ואולי לא? 

אני רוצה ללכת איתו..נוכל לרקוד יחדיו..ואנחנו ניראה מדהים.. אני אצחקק שאני כמעט בגובה שלו בזכות העקבים..

אבל זה לא בר יסומי כניראה..

מיום ליום אני מעכלת את זה שזה לא יקרה.. שאני לא מספיק מיוחדת או חשובה בשבילו כדי להלחם עלי.. קצת חבל(אולי אפילו קצת מאוד..)

אז אתמול..היתה הבגרות אחרונה.. אשקר אם אומר שלא כאב לי כשראיתי אותו כשהוא ירד במדרגות ולא בא אלי.. 

אבל זה עוד כלום..

זה כאב כשסיפרו לי על החלום ההוא.. בליבי חייכתי.. ביחס למה שהם חלמו ממש במקרה באותו הלילה היה לי חלום יותר משמעותי אז זה עודד אותי במעט..אבל כאב.. אז חייכתי וצחקקתי.. שיחקתי אותה אדישה למצב-כאילו שעברתי הלאה.. זה מה שאני בתחלס אמורה לעשות..

אחרי שהבגרות הסתיימה ניגשתי אליהם.. התבאסתי שלא התייחסתי קצת אליו אבל..הוא הרי לא רצה.. ואז..הוא הלך.

באופן מפתיע..דווקא כשיכולתי לבכות-כשסוף סוף לא היו לי דאגות על הראש-לא בכיתי.. זה לא יצא..

במקום התחלתי להנות מהמחשבות הכואבות..לא בא לי לשכוח אותו..

חלקן ממש נעימות כאלו..נחמדות.. חלומות של יתגשמו אבל.. חלומות.. זה יעבור לי..אבל בינתיים טוב לי ככה כשאני חיה בחלום הזה-ככה זה לא בא אלי בבום..

בערב יצאנו..נהנתי.

היה כיף בבאולינג..היינו כמה בנות שחלק לא הכרתי אבל היה מדהים להכיר.. זה נתן לי תחושה של "אני לא אהיה לבד בחופש הזה" ...אפילו היה לי מזל במשחק.. בטח בגלל שטעו בשם שלי וכתבו ריהאנה..(טוב, מה אפשר לצפות מגבר בשם "ישראל" שקולט פרצוף על מטבע של שקל?)

ואז הגיע ערב..

דיברתי עם האדם היחיד שאני הכי סומכת עליו..זה שממש חשוב לי.. 

קטע אסוציוטיבי- אני לא זוכרת יום מדוייק.. אבל אוף. מילא אהבה רומנטית זה עובר אבל זה..אהבה של חברים טובים? טהורה ומאתית כמו אהבת משפחה? זה כואב.. כל כמה זמן זה גורם לי לבכות מחדש.. לחשוב שאדם היחיד בכל העולם שאת סומכת עליו בעיניים עצומות אומר לך שאיכזבת אותו-זה כל כך כואב.. במיוחד אחרי כל מה שעברנו.. אני ידועת שטעיתי אני אוכלת את עצמי כל יום מאז שזה קרה..ולשמוע את זה ממנו? טעיתי ואני רוצה לתקן את זה..לא רציתי את זה.. זה לא מגיע לי..הטעות שלי היא בדרך לא במטרה.. 

רציתי להתנצל.. לנסות להסביר..אבל זה היה לשווא..הוא לא היה מאמין לי כי יום לאחר מכאן לא הייתי משתנת התנהגותית כל כך מהר.. כל כך רציתי להגיד לו שאני מצטערת באמת ושפשוט קשה לי.. אני תוהה לעצמי איך הוא היה מגיב אם הוא היה יודע שכל פעם כשיש לי בעיה או כשאני עצובה  אני תמיד מדמיינת לעצמי שפתאום הוא צץ משום מקום ומעודד אותי ואומר לי את האמת..נותן חיבוק עם הרגשה של "את לא לבד יותר.. לא ניתן לך ליפול" ..

אני צריכה לתקן את זה כבר..זה לא בסדר מה שקורה עכשיו.. אני לא רוצה לאבד חבר טוב..

קמתי היום בבוקר..הייתי עצבנית כי לא נתנו לי לישון(אוף) אבל הזמן עבר..התעוררתי קצת יותר..איכזבתי את סבא שלי שהשארתי בצלחת..(אני יודעת שזה נותן לי הרגשה טובה שאני משאירה אוכל.. אבל לא בגלל זה אני משאירה..זה באמת-מלא אוכל! והצלחות הן ניראות קטנות אבל הן עמוקות אז.. אני לא יכולה לאכול המון כל כך.. ) 

יום תנועות הנוער.

באתי לקן, הכנו דברים..צבענו..שיחקנו השתוללנו יצאנו.

וואי היה כיף!

למרות שהיה פול רעש!

היינו הכי מקדימה ומרוב הרעש והמורלים לא שמעתי אפילו את הצופים שהיו מאחוריינו.. הם גם היו קצת מבדרך כלל.. כמעט במספר כמונו(ואנחנו באמת מעט..אני זוכרת שכשחבתי על חג התנועה הבנתי שאנחנו ניהיה מעט ויהיה קצת מביך ליד כל התנועות הגדולות) באופן דיי אירוני מסתבר שעשינו באמת הכי הרבה רעש(וואי..עם הטופים?! והצרחות?! והשירים?! והמשרוקיות?! בלי הפסקה?! מן הסתם! )

אז...גם זכינו

זכינו בתחרות..והיו מתנפחים לקטנים ושי גבסו בא להופיע..(ככה זה כשצריך למצא זמר שיתאים גם לתנועות הדתיות..האמת-שי גבסו! זה מפורסם זה..) 

גלינג גלינג-טלפון

-הלו?

-מתי את חוזרת?

-בקרוב

-טוב..ביי

אז חזרתי הביתה..בבית גיליתי שהמזוזה שלנו שיקרית..

סבתא לא ספרה לי שהיא הוציאה את הקלף מהמזוזה (מה שנחשב כאסור ) כדי לבדוק אם הוא בסדר..

באופן מצחיק מעט מסתבר שיש בו מלאא טעויות.. ובתור בית יהודי כמו שצריך סבתא שלי משתדלת הכי שאפשר לשמור על המסורת והיא מאמינה בדברים הללו..(האמת גם אני וזה לא בושה לדעתי) היא קנתה מזוזה חדשה וסבא הקריא את הטפילה.. הטפילה בעברית וסבא לא יודע עברית אז כתבו לו את זה באותיות ברוזית והוא בכל זאת לא קרא את זה דקדוקית נכון.. מצד שני.. אם ה' קיים אני מאמינה שהוא מבין את העיניין והכי חשוב זה הניסיון והכוונות הטובות!

לפינת הלא קשור>>>>כל פעם מחדש, לשמוע את המילים "תמצאי יותר טוב..עדיף ככה" עושה לי כאב..לא בא לי להפנים את זה עדיין..

-אני צריכה עבודה..

-אני צריכה לחזק את הקשרים עם החברים הקרובים אלי..

-אני צריכה לחזק קשרים אם אלו שפחות!

-כבר בא לי לנסוע לסבתא.. למרות שאני מפחדת שפתאום תיהיה שם רעידת אדמה( בגלל שהיא גרה מטר מהים) אבל אני רוצה ים!

-רזיתי! עדיין יש לי עוד כמה ק"ג להוריד .. (שלושה ככה) עד כה הכל נחמד!

-אני חוששת שרזיתי מהסיבות הלא נכונות..או מהדיכאון ואז עוד מילא..או .. מהבעיה הרפואית-ואז זה לא טוב..

-אני שוקלת להחליף עיצוב..מצד שני ממש קשה לי להפרד ממה שעכשיו.. עזרה?

-הבנתי שאני נשמעת כמו הבנות האלו בבלוגים בעיקר בישרא הדיכאוניות שבוכות על החיים שרע להן וזה.. אני לא כזאת..זו סתם תקופה..תבדקו בבלוג בפוסטים של פעם.. (לא יותר מידי אבל..כי שם הבנתי שאני נשמעת ממש מפגרתOO) 

-הבלוג הוא שלי! ועל כן לא אכפת לי מה תחשבו עלי... (אולי קצת .. בקטע של "זה מעניין ומסקרן"..לא בקטע של "זה ישנה אותי..אני אאעלב/אתנשא" מסקרן לדעת מה חושבים עליך.. )

-הארי פוטר זה עדיין תותח..אוף בא לי כבר להיות בפארק ההוא..(שיט! שוב פעם הזכרתי לעצמי אותו..פעם דיברנו על זה שהוא אולי יבוא איתנו=-=) 

-אני לא רוסיה..אני גם לא אוקראינית..אני יהודיה.. אני גם ישראלית! לפי ת.ז... אין לי מנהגים אוקראינים או רוסיים.. אני רק נולדתי בארץ אחרת.. בארץ שאם אתם הייתם נולדים שם וגדלים  סביר להניח שהייתם מרגישים לא קשורים לסביבה כי זה מה שאתם-יהודים.. מצחיק אותי שאנשים בשוק שאני יהודיה משני הצדדים "טהורה" אבל ככה זה אצלנו במשפחה.. להתחתן עם מישהו שהוא לא יהודי זה משו שנעשה רק על ידי בת דודה שלי וגם זה אחרי כמה וויכוחים(בדרך כלל פשוט עוברים גיור:) ) גם..אנחנו מדליקים נרות שבת וחוגגים את החגים.. אז מה אם אני נולדתי בארץ אחרת? 

עד לפעם הבאה

ביי ביי