מחשבות מליל אמש וימים נוספים.
הרבה מחשבות.
1. אם הייתי חושבת שאני יפה, לא הייתי צוחקת שאני יפה... זה לא יפה להתלהב על יופי. מצד שני אולי יצאתי קצת צומי? אני לא יודעת, מעדיפה לא לחשוב על זה. וfake it till you make it.
2. אני לא מצליחה לעשות מתח. ואפילו שאני כבר שנה מתאמנת ומרימה משקל גבוה, את עצמי אני לא מצליחה להרים. מצד שני, אני חושבת שהייתי יכולה להרים משקל של החברים שלי. זה לא חכמה שאנשים שרזים וקטנים ממני מצליחים להרים את עצמם. גם אני יכולה.
3. ועדיין, הלוואי ולא הייתי מושפעת ככה ומצליחה לרדת במשקל.
4. אני חושבת שזו ברכה ההסחת דעת שהמוח שלי אירגן לי, המחשבות על ראש הצוות. זה מסיח את דעתי ממחשבות שעושות לי לא נעים.
5. אני ממש מבואסת שהדירה שרציתי לא רלוונטית. אפילו שלילה לפני ממש פחדתי מהמחשבה, אני מאוד רוצה לעבור. אני חושבת שזה כי סיפרתי ליותר מידי אנשים וזה גרם לי לפתיחת עיניים. צריכה להזהר למי אני מספרת מה...וכן, אני מאמינה בזה ולא מתביישת.
6. אני מצד אחד רוצה להפטר מהיצרים ומצד שני אני מתאפקת לא לעשות שטות עם האדם הלא נכון.
7. אני מתכננת להתרחק ממר בחור חדש קצת, מרגישה לא הכי רצויה ואולי שאני יותר מידי. אולי זה יתן למישהי אחרת שבמקרה חברה שלי הזדמנות איתו ולו איתה. הם יותר יתאימו כנראה...
8. אני לא רק סיפורי דייטים מוזרים...
9. אני כן שמה לב לדברים הקטנים בחיים.
10. מתגעגעת לתחושה להיות נחשקת...
11. הבחור היחיד בעבודה ששמתי ותו שלא אצא איתו כי הוא איתי בצוות, הוא האדם היחיד ששם לב שעשיתי גוונים. Feel special.
12. אולי באמת אין לי חוש הומור?
13. אין לי חוש הומור, אני כבדה. אז אני גם כבדה פיזית וגם באופי. אם גם חוש הומור אין לי, וגם אני גדולה פיזית...מה נשאר? טוב לב? עיניים כחולות? איזה גבר שם סטנדרטים כאלו...
14. טוב יש לי חוש הומור אבל יש דברים שלא מצחיקים אותי. אולי אני לא חדה מספיק. או שיש לי יותר מידי לב טוב שלא נעים לי לצחוק על אחרים. אלא אם הם לא באים לי בטוב. ופגעו בי. וגם אז לא נעים לי.
15. אני לא סוטה. זהו, אישה עם תאבון מיני היא סוטה? מי ישמע מה כבר אמרתי.
16. אולי אני באמת מגזימה? אני מרגישה שאני חייבת לרסן את המיניות הזאת אבל מצד שני זה עושה לי כל כך עצוב שאני צריכה לדכא חלק בתוכי...
17. אני אחד האנשים הכי תמימים שאני מכירה.
אני אוהבת דברים פשוטים, אוהבת בועות סבון ונצנצים ובלונים ופרחים וזיקוקים.
אני אוהבת להכנס לחנויות צעצועים אפילו שאני כבר לא ילדה, אוהבת לשחק במשחקים, אוהבת להמציא המצאות וסיפורים, לחלום בהקיץ ולחלום באמת. אוהבת הצגות ומופעים ומוזיקה, אפילו שאני לא באמת מבינה בזה.
אוהבת להכנס לחנויות ולדמיין מה הייתי קונה, איך הייתי מעצבת את הבית העתידי באיקאה. אוהבת לקרוא, ולכתוב.
אוהבת לשמח אנשים, לבשל להם אוכל טעים, לתת להם מחמאה משמעותית, עצה טובה, להרגיע.
אוהבת ירידה לפרטים הקטנים, כי זה מה שהופך חוויות למשמעותיות יותר.
אוהבת לנסות דברים חדשים, לצייר אפילו שאני לא טובה בזה, לשיר לבד באוטו, להוציא את היד מהחלון כשיורד גשם, או לתפוס ברד....
אוהבת ריח של גשם ראשון, ולהסתכל מהחלון על המולת הרחוב. אוהבת להסתובב ברחובות בשישי, כשכולם מתכוננים לארוחת שבת וכל העיר המולה, וריחות של חלות ופירות ממלאים את העיר עם ידיים עמוסות בכל טוב.
אוהבת רגעי צחוק מתגלגלים עד שהבטן כואבת ושרירי הלחיים נתפסים.
אוהבת לדבר אבל יותר אוהבת להקשיב, לשתות בצימאון סיפורים של אחרים. על הפעם הראשונה שרכבו על אופניים, על האהבה הראשונה בגן, על טיולים והרפתקאות ומשחקים ששיחקו כשהיו ילדים. אוהבת לשחק בשביל החוויה, אוהבת ריח של עוגת שוקולד חמה, אוהבת חיבוק חזק של "את לא תשארי לבד".אוהבת לשחק מטקות וביליארד ובאולינג ובעצם כמעט כל דבר. אוהבת לחייך לאנשים, אפילו זרים ולקבל מהם חיוך בחזרה. אני אוהבת לקום בבוקר ולשחזר את החלומות ולשתף את כל האנשים שהשתתפו בו, כי אולי זה יתן להם תחושה טובה שחשבתי עליהם בתת מודע. אני אוהבת לראות סרטונים מצחיקים, אבל גם מרגשים על מעשי טוב לב כשמגלים שיש אור במקום מלא בחושך. אני אוהבת להקשיב לסיפורים של סבתא על המשפחה ולשמוע אותם מעלים זיכרונות, אוהבת לצפות בתמונות ישנות ולשאול שאלות. אני אוהבת להגשים למשפחה שלי חלומות, לעבוד קשה בשביל לתת להם גאווה. לנסות כל הזמן דברים חדשים, ולתת לאחרים השראה להעז ולנצל כל דקה. לא להרים ידיים אף פעם....
אני אוהבת לחיות.
זה רע?
18. מצד אחד, לא רואה אותנו זוג מוצלח... מצד שני, החרמנות דורשת סיפוק והוא כנראה לא הטיפוס לזה אפילו שהוא לא יוצא לי מהראש...ולא בא לי להרוס שום דבר. גם ככה אני מרגישה שאני הורסת עם הגישושים. צריכה למצוא דרך לשמור מרחק סביר
19. אני שקופה? כמה ישימו לב אם טוב לי או רע לי? אולי מה שמפריע לי זה שהאנשים שאני רוצה שישמו לב אלי, לא רואים.
20. סבתא אמרה שאני צריכה זוגיות רק מאהבה. אבל האם אני אמצא מישהו שיאהב אותי כמו המשפחה שלי? שידע לדאוג לי כשצריך ןלקחת אחריות. אני אמצא מישהו שאני יכולה להוריד איתו רגל מהגז ולשחרר? ושאם צריך הןא יהיה שם לתפוס אותי? אפילו שאני כבדה... אולי חוץ מלהוריד במשקל אני צריכה להוריד עוד ציפיות? האם אני אמצא שותף? אני חוששת להביע את המחשבות האלו בפומבי, שלא בטעות יחשבו שאני מצפה שיעשו בשבילי הכל. כי אני לא, אני עדיין צריכה את העצמאות והחופש שלי, ואני גם אוהבת לעשות. אבל אני מחפשת שותף, שותף שיודע להוביל את הספינה כשאנחנו עובדים במשמרות. וגם...... האם אמצא מישהו שיקבל את התיק המשפחתי שלי? שיעזור לי? כמה אנשים הגונים עם חמלה ולב טוב נשארו? כאלו שיעשו משהו טוב רק כי יש להם את האפשרות ולמה לא? כאלו שזה עושה להם טוב לשמח אחרים? שיפתחו את הלב...? או לפחות, שיתמכו בי כשאני עושה את זה... שלא יזלזלו או יכעסו עלי.
20. אחרי שאתמול סוף סוף מצאתי עלילה לפנטזיה, עבר לי. התגברתי על המחשבות. שזה גם קצת באסה כי זו היתה הסחת דעת לא רעה בכלל לתקופה האחרונה... אבל זה כנראה רק לטובה. זה סתם מסובך ולא נעים, וסתם הטרדתי אותו....בושות. וגם אפילו בפנטזיה לא הצלחתי עד הסוף לדמיין את זה קורה, נתקעתי (חהחה) בהתחלה יחסית. קצת אחרי סצנת המבט המהפנט שדומה ללילה ההוא בדרך הביתה. אפילו להזכר בזה קצת גורם לי להסמיק. מה זה היה? מעניין אם הוא יודע שיש לו כוח על כזה? מעניין למה הוא לא מתעל אותו יותר... יכל כבר להיות נשוי +2.
21. ואולי אמרתי כי רציתי שידע? אני לא יודעת, אבל אני כן יודעת שתמיד נחמד לגלות שמישהו חשב עליך ככה באמצע החיים. אז זה win win.
24. הלכתי לבד לסרט. ועם המזל שלי, הייתי לבד באולם... עד סוף הכתוביות. קצת בושות אבל שה נתן לי טעימה מה יקרה אם אני אאלץ לחיות לבד את חיי. זה היה קצת עצוב אבל גם לא כל כך נורא. אם נגזר עלי להיות לבד, אז לפחות אני יודעת שאני לא אשב לבד בבית. אני אשב לבד באולם קולנוע! אבל זה הרגיע אותי שתרחיש האימה שלי לא כזה נוראי.
25. שמתי לב שאני קצת מתגעגעת כבר תקופה ארוכה... חסר לי קצת לדבר עם מר איטליה ולשתף אותו. עם כל הריבים והבעיות, הוא נתן לי להרגיש ממש טוב עם עצמי והאמנתי לו. ולא הרגשתי ששופטים אותי גם! אני מקווה שטוב לו, אחרת כל הפואנטה במרחק נעלמת. בא לי לפגוש אותו, לשבת לשיחה, לשמוע על ההרפתקאות, לשמוח ממש בשביל ההשגים, לספר לו מה אני הספקתי בתקופה האחרונה.
26. ואם כבר, אני תוהה אם עשיתי צעד אחורה בזה שחזרתי לדבר עם מר אורקל. זה ממש מפחיד אותי... אני משתדלת להזכיר לעצמי שאני לא חייבת שום דבר לאף אחד, ושאני לא על תקן הורה אחראי. מצד שני, אני גם לא יכולה יותר מידי לשחרר ולא לחשוב על זה, כי היחסי כוחות לא הוגנים, אני עלולה למצוא את עצמי בכיוון הממש ממש לא נכון. וזה אסור שיקרה.
27. אם יש משהו שהבנתי מהחודש האחרון, שאני לא צרת עין. מופתעת לרעה כמה אנשים מקנאים עד כדי "לא הוגן שלהם כן". מה זה משנה שלאחרים טוב? ההצלחה שלהם לא הופכת אותי לכישלון. מסלול שונה, אפשר לפרגן ולשמוח בשביל אחרים. איזה מעייף זה לקנא באחרים, זה לא לוקח יותר מידי אנרגיה?
28. אני דיי בטוחה שאני חייבת לצאת בהקדם האפשרי מהבית. אולי אני אצא, אשלם מלא כסף, ואז אחפש דירה כשכבר יהיה לי מקום משלי? גם ככה מחירי הדיור רק עולים... זה לא שהכסף שאחסוך יעשה הבדל........נכון...?
29. אז אני לכאורה לא מאמינה באמונות תפלות, אבל אני כן מאמינה באנרגיה. ואני חושבת שאנרגיה שלילית יכולה להשפיע. בין אם נבואה שמגשימה את עצמה ובין אם היקום.
30. אם אני אדם מאמין בכללי, אני נחשבת לפחות משכילה בעייני אטאיסטים...? או שהם סתם נהנים להתנשא עם הפסימיות שלהם שבסוף מתים ואין תכלית? האהא! גם אני יכולה להתנשא!
31. קיבלתי המון מחמאות בעבודה. ועדיין נתפסתי על הביקורת הקטנה היחידה שקיבלתי. וידעתי תוך כדי שהוא אמר את זה שזה יציק לי, ואמרתי לעצמי "ינה, זה משהו ממש קטן.. תראי כמה מחמאות קיבלת" אבל זה לא הלך... ההורמונים והחוסר ביטחון ניצחו. אז כרגע התוכנית שלי זה להכנס חזק בחומר, והשבוע להתחיל לסכם דברים בטבלאות ולראות סרטונים נוספים. פשוט ללמוד.
32. אני בתקופה שאני אוהבת להסתכל במראה. And I like what I see.
33. קראתי את הרשימה, מר בחור חדש לא מתאים לדעתי לחברה שלי..זה יהיה שילוב שלדעתי יעשה להם לא טוב.....
34. אני אוהבת את החברים שלי. אני באמת מרגישה שזכיתי.
35. יש אנשים שחושבים שהם חברים שלי... לא ברור לי למה.
36. פעם ראשונה מזה שנים שיש לי רעיון לספר ממש מוצלח, עם סצנה מאוד מעניינת בעולם מרתק. ספר שהוא רומן עם דרמה ואקשן. אבל אין לי חשק להמציא עלילה מסביב, רק לפתח את הדמויות הראשיות, לגלות מה יקרה להן... מצחיק שהמוזה הגיעה דווקא מהעולם הדתי, דווקא ממה שאסור, מהמקום שלא התממש, מהמחשבות שהתגנבו בלילות בשקט בשקט... ונעלמו עם הבוקר. איך הייתי מרחק נגיעה מלגלות מה היה קורה לדמויות שלי בעולם האמיתי. מעניין מאוד...
37. אני בכלל לא מרגישה צורך לפרסם, אבל אם כבר כתבתי, לא נתעד לימי הזקנה?
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה