יום שבת, 8 ביולי 2017

יש לי מבחן מחר.


איכשהו תמיד הדברים הגדולים קורים בזמנים שהכי לא נוח שהם יתרחשו..


אז במקום ללמוד למבחן אני מוצאת את עצמי מזילה לי כמה דמעות וכותבת. אני יודעת שאם לא אכתוב אז אני לא אתרכז בללמוד למבחן. כל השבוע הזה אני לא מצליחה להתרכז.


יש כל כך הרבה דברים על הפרק שאני פשוט חייבת להוציא אותם מהמערכת שלי כדי להמשיך הלאה.


אני פשוט לא יכולה להתמודד עם הכל..


כבר כתבתי על זה שחשבון הבנק שלי מתרוקן ואין לי עבודה ואני לא מצליחה למצוא עבודה.


אני לא מצליחה להתרכז בלשבת וללמוד כמו שצריך, אני לא מבינה את החומר..


יותר מידי אנשים מסביבי נשענים עלי וכובד הנושאים מכביד עלי לאט לאט. זה כבד לי. אני מפחדת כל כך שאני אעשה טעות אחת קטנה ואהרוס להם משהו.. אני הולכת לישון עם החשש שפגעתי במישהו, שלא הייתי שם בשביל מישהו, שאני לא מספחק טובה. אני מקווה שאני אצליח להציל אותם.


אני צריכה לשדר עסקים כרגיל אבל זה קשה. זה כבד לי.


 


כל השנה הזאת אני קצת לבד במובן מסויים. התחלתי את השנה הזאת בלי חברים כל כך.. היה לי קשה קצת להתחבר לאנשים. העדפתי להשאר במקום הנוח בעולם שלי.. ואז הבנתי שאם אני תקועה בעולם שלי, זה לא עוזר לי במיוחד.


הרגשתי קצת לבד שאין לי עם מי לעשות שיעורי בית, אין לי עם מי להתייעץ, לפרוק, לדבר..


אין לי עם מי לשבת כל כך בהפסקות, אין מי שישמור לי מקום, אין מי שיעביר איתי בדיחה או שתיים..


וזה היה לי עצוב.. 


אני אדם מאוד חברותי ובדכ אני תמיד מוקפת בחברים ופתאום אני לבד.. החברים מהבית רחוקים מידי, המאהב לא תמיד נמצא שם ואף אחד לא כל כך מבין מה אני עוברת ויכול לעזור לי בצורה כזו או אחרת.


והסתדרתי..אבל לבד.


לא טוב היות האדם לבדו..


ואז אתה צצת יום אחד.


יצא לי במהלך הסופש הזה לחשוב הרבה איך בעצם העיניינים התגלגלו ככה..


ההחלטה לשתף אותך במניע הראשוני שלי לקשר שלנו היתה חשובה לי. זה יש לי על המצפון כי זה מאוד לא אני לעשות משהו כזה. זה הכביד עלי.


רציתי אבל לאמר לך איך בעצם הכל התחיל ומה קרה באמת מנקודת המבט שלי.


הכל התחיל בכמה הודעות תמימות לחלוטין. ניסית לעזור לי בתרגיל, לא הצלחת.. ולי עבר בראש שמישהו פה מתנשא עלי שהוא מצליח ואני לא. לא אהבתי את זה כל כך אבל זה מה שהרגשתי..


מנגד, המשכת לדבר איתי.. יותר ויותר נפתחת ויותר ויותר שלחת הודעות. ועל אף שזה לא בא לי בטוב, לראשונה מזה הרבה זמן יש מישהו בתואר שמדבר איתי לא רק על לימודים ובאמת מתעניין בי.


אני לא מחפשת זוגיות כידוע לך אבל אני לא פוסלת את האופציה אף פעם. וכמו כל גבר ממוצע שאני פוגשת, אני בודקת את השטח.. זה נעשה באופן אוטומטי כבר.. מכירים, בודקים מה הוא אוהב מה לא, אולי בוא בכלל יתאים לאחת מחברותיי.. כי תמיד יש סיכוי שאולי הרגע הכרתי את בעלי לעתיד. 


אז דיברנו, וזרמתי..


ואז סיפרת לי שאתה יוצא עם מישהי וזה ניהיה רציני, ולא אהבתי את זה. ככל שיותר ויותר דיברנו ואני יותר זרמתי, לא אהבתי שככה אתה נותן לי לזרום איתך בשיחה בזמן שאתה יוצא עם מישהי אחרת וגם לא אהבתי שאתה מתנשא. 


אז כן, החלטתי להמשיך "להתחיל"(לא יודעת כמה באמת אפשר לקרוא לזה להתחיל כי תכלס לא באמת עשיתי משהו..אם הייתי רוצה, הייתי הרי עושה MOVE יותר ברור) בכוונה. כי זה עיצבן אותי ולא נראה לי יפה בכלל וגםאולי במקום מסויים המשכתי לבדוק האם אתה "ראוי להיות בעלי לעתיד"(בהגזמה כמובן אבל נראה לי הבנת את הכוונה בזה).


בלי קשר, עזרת לי בשיעורים..לייתר דיוק הבאת לי את התשובות, וזה עזר לי..המון. זה הוריד ממני דאגה רצינית.. בפועל לא באמת העתקתי מילה במילה או משהו..לא יודעת כמה שמת לב לזה שאני פותרת את התרגילים פשוט יחד עם התשובות..


בכל מקרה, המשמכנו לדבר, תוכנית ה"להתחיל" היתה בעייתית. מצד אחד זה לא אני לעשות דבר כזה, מצד שני הרגשתי שאתה לא בסדר, מצד שלישי יכול להיות שאתה בעלי לעתיד אז אולי זה דווקא טוב. 


כל הסיפור הזה לדעתי נמשך משהו כמו..שבוע? שבועיים? ככל שדיבנרו יותר ככה התחברנו יותר.. כבר לא כל כך היה לי אכפת מהדברים האחרים. סוףסוף יש לי ידיד..וזה לא משהו שאני רוצה לוותר עליו..


ואז הבאת לי לקרוא את מה שכתבת. והפסקתי עם הכל בבת אחת. עשיתי עם עצמי חושבים והתאספתי על עצמי. עד אותו רגע, היית בשבילי הבחור המעצבן, שמתחיל עם בחורות(כןכן הגזמתי) ופתאום אני מגלה שיש בך צד עמוק. שאתה הרבה יותר מזה..


לקחתי החלטה והפסקתי לעשות "דווקא".


יש לציין שוב, שה"דווקא" הזה לא באמת..מטורף ואם תעבור על השיחות, לא באמת עשיתי משהו .. אתה התחלת איתי שיחות כל פעם, אני סהכ זרמתי בשיחה.. מעולם לא אמרתי משהו שהוא מובהק לא תקין.. 


אני לא יודעת איך המחשבה על ה"לעשות דווקא" נכנסה לי לראש.. יש לי כמה תאוריות 


1.שאולי זה לא היה באמת "דווקא" אלא בכוונה. שזה פשוט מה שרציתי.. שבאמת רציתי להתחיל איתך ולהתחבר אליך..


2.משום מה התקבע לי רושם שאתה "דושבאג" ואם אתה עושה את זה לבחורות, אז אתה תיהיה מסוגל לספוג את זה..


3.זה לא היה דווקא. זה היה ממקום שסוף סוף יש לי חברים.


זה נמשך שבועיים..אולי שלושה. שבהם כל מה שעשיתי היה סהכ לענות לך להודעות..


מעולם לא שיקרתי לך במשהו שכתבתי, אני כנה ב100% . אני יודעת איך לנסח דברים, כן.. אני יודעת איך "לפלרטט" כשצריך ולשדר דברים במילים.. 


אני יודעת. אבל אני לא משקרת כשאני עושה את זה..


מצחיק אותי שאני בכלל מצטדקת פה.. כי בדיעבד לא עשיתי משהו לא בסדר פרט להשתעשעות עם המחשבה של ה"דווקא" ולשתף את רינה ומילה.. 


רינה היתה נגד כי היא יודעת שאני מסוגת לגרום למישהו לרצות אותי. לדעתי היא קצת מגזימה..


אבל אני הבנתי שאתה לא בחור תמים, אתה לא ילד.. כבר ראית עולם, אתה מבין עיניין..


בכל יום יש מלא גברים שעושים את זה.. מתחילים עם בחורות מכוונות כאלו ואחרות, ולפעמים הם נופלים על בחורה מדהימה שוואלה היא הרבה מעבר למה שהם ציפו והם משנים גישה.. 


אני לא יכולה לאמר שאני מתחרטת על מה שעשיתי כי בפועל לא עשיתי משהו רע לך או לי..


אתה התחלת לדבר איתי כל פעם מחדש, את רוב השיחות שלנו אתה יזמת ואני סהכ זרמתי בשיחה.


בסופו של דבר, עד היום אני יכולה לאמר שוואלה זכיתי..


אני שמחה שהדברים התגלגלו ככה..שהתחברנו. השכחת לי את הצרות שמסביב בסיפוריך, הסברת לי את השיעורים.. אני לא כל כך הצלחתי לעשות משהו עבורך.. אף פעם לא הצלחתי לפתור לפניך את התרגילים כדי להסביר לך. ורציתי.האמן לי שרציתי.. נתת לי הרבה יותר ממה שאתה חושב.. 


ואני.. מה כבר אני מועילה לך בעצם? מקשיבה לך..? יש לך מספיק אנשים בחיים שיקשיבו..


היה לי מאוד נעים להרגיש שאכפת לך ממני.. גם אם זה קצת.. נתת לי להרגיש שאני לא עוד אחת, אני לא רוח רפאים בתואר הזה. עזרת לי, ואני מעריכה את זה המון המון המון.


אני לא מתחרטת שסיפרתי לך, אולי אני מתחרטת על איך שסיפרתי, לדעתי הייתי צריכה לספר את זה קצת אחרת כי הדברים לא נוסחו כראוי ואין שם מספיק דיוקים..


אבל היה לי חשוב לספר. 


אני נוטה להאמין שאני לא בן אדם רע.. 


סהכ רציתי ידיד.. בשום שלב לא היתה לי מטרה לפגוע בך או באמת לנצל אותך. אני לא צריכה את זה או זקוקה לזה.


אתה כבר קצת יותר מסתם ידיד..


אתה מספיק חשוב לי שיהיה לי אכפת מהדעה שלך, מספיק חשוב לי שאבכה כי התעצבנת עלי שלא הבנתי, הרגשתי שאיכזבתי אותך ואת עצמי.. מספיק חשוב לי שאחכה לעדכון ממך לגבי דברים או לסתם הודעת "שבת שלום יאנצ".


אני כבר התחלתי לצפות להודעות שלך..


אתה תגיע רחוק איש..

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה