יש רגעים בחיים שלפעמים, אם היינו משנים פרט אחד קטן מהם, הם היו הגיוניים יותר, ברורים יותר..
אני מרגישה שנכנסתי למצב שלא היה צריך להתרחש בכלל ולא ברור לי איך הבאתי את עצמי למצב כזה.
הרגשתם פעם שברון לב ובגידה על אף שלא הייתם מאוהבים או במערכת יחסים כלשהי?
מהלך החיים שלי הם תוצר של בגידה ואפשר לאמר עלי שאם יש משהו שאני מתעבת זו בגידה.
מעולם לא חוויתי בגידה אמיתית. תמיד האמנתי וסמכתי על בני הזוג שהיו לי, בעיניים עצומות אפילו..
גם מעולם לא נפרדו/זרקו אותי (לא שזה משנה כי תמיד אני בוכה ועצובה מלא ומרגישה כאילו נטלש ממני חלק).
אך חוויתי רגע, שעדיין לא ברור לי איך הוא קיבל משמעות כזאת, שטילטל אותי בשעות האחרונות.
דמיינו לעצמכם שאתם הולכים על גשר ארוך ולא פשוט. עוד גשר בחיים הללו שצריך לעבור..
אני רווקה-סבבה. ומצאתי את עצמי בחוויה ספק אינטימית ספק רגשית שנתנה לי מעט ביטחון לעבור את הגשר-סוג של הסח דעת שכזה שימנע ממני להביט למטה לתהום.
וכשאני אומרת אינטימית אני מתכונת למובן האישי של המילה. כמו להביט בדממה בעיניים של מישהו אחר.
ואיפשהו בדרך, ההסח דעת נעלם לכם לפתע. אז אתם באינסטינקט ראשוני נכנסים לפאניקה קלה אבל לאחר כמן לוקחים נשימה עמוקה, ובלי לחשוב יותר מידי על מה שהתרחש, ממשיכים ללכת. אין לכם דרך חזרה.
תוך כדי הליכה רצות לכם מחשבות לאן נעלם "חבל הביטחות" שלכם, והאם אתם מסוגלים בכוחות עצמכם לייצר אחד כזה, מבלי להיות תלויים באחרים.
לפתע אתם מביטים לאחור, והנה עומד "הסח הדעת" שלכם, חבל הביטחון שלכם, מאחוריכם. והוא לוקח סכין וחותך לחתיכות קטנות כל סיכוי שיוכל לעזור לכם. לנגד עינכם.
עכשיו המצב הוא שאתם כבר מתהלכים לכם לבד כבר כמה צעדים, עדיין המומים מזה שהוא נעלם, סהכ מסתדרים פחות או יותר למרות שעוד לא התרגלתם לגמרי למצב החדש. ובכל זאת, כשאתם רואים את ההסח דעת שלכם חותך לנגד עינכם את חבל הביטחות, כשהוא אפילו לא מחובר אליכם ותכלס לא עוזר לכם, זה כמו שמישהו לקח אקדח וירה ללב ליבו של התקווה הקטנה שלכם.
אני לא יודעת כמה הידע הבא הולך להיות חדש לכם אבל אם יורדים כדור ללב-לוקח זמן עד שמתים. ובזמן הזה כואב לכם.
חיפשתי מטאפורה רחוקה מהמציאות כמה שיותר כדי שתגדים הכי טוב מה עבר לי בראש.
ולהלן מטאפורה קרובה יותר למה שקרה באמת..
יש לכל אחד מאיתנו "מקדש" קטן, המקום הזה שהוא שלו, שהוא חולק שם את הרגעים הכי אישיים שלו. זה יכול להיות חדר, זה יכול להיות פארק, ים, אנדרטה, מיטה, בית כנסת, כנסייה(למאמינים) בקיצור-כל מקום ששם אנחנו מרגישים באזור הבטוח שלנו.
סתם בשביל הידיעה-במשך שנים המקום ה"קדוש" שלי היו השרותים בבית ששלי, זה היה האזור היחיד על פני האדמה שיכולתי באמת להיות לבד בו, בלי שמישהו יפריע, והכי חשוב-היה לי מפתח לשרותים!(החדר היחיד בבית שבמזנו ניתן היה לנעול).
מאז יש לי מקדש חדש, כי אין מה לעשות-כשהייתי בצבא השרותים בבית פחות זמינים..
את המקדש שלי אני חולקת (ללא ידיעתם כמובן, כי מטאפורת מקדש זה מאוד משונה בימינו.. תחשבו איך זה היה מרגיש לכם אם הייתם מגיעים אלי וחושבים שהשרותים שלי זה מהמקדש שלי......) אך ורק עם יחידי סגולה. אנשים שנבחרו בפינצטה! מתוך ציפייהה ברורה שהם גם ישמרו על המקדש(תנקו אחריכם את השרותים אם השארתם מטונף! )
ואז אחד מייחיד הסגולה הללו, נכנס למקדש, וחילל אותו.. מה זה חילל? ביחיאת שהרגשתי כמו בסדרות האמריקאיות הללו, שאישה לוקחת בלש פרטי לבדוק אם בעלה בוגד בה, ואז היא טופסת אותו על חם.
לי אין בעל, וגם לא חבר או בן זוג או משהו קרוב לזה. ובכל זאת, בהסח דעת הסתובבתי לאחור וראיתי את הסצנה מול העיניים שלי במקדש הפרטי שלי, הרגיש לי כאילו מישהו בא וירה לי בלב.
כשאתם בוחרים מישהו בפינצטה שיכנס למקדש שלכם, אתם מצפים שהוא ישמור על כבוד המקדש ויותר חשוב על כבודתכם ויכבד את המעמד! ובטח ובטח לא יקח אנשים אחרים לסיור באסלה! (סתם. מקדש.)
אני מנסה להבין למה זה טילטל אותי כל כך..
אני חושבת שזה בגלל שטווח הזמן שאני עצמי הייתי במקדש באותה הסיטואציה עם אותו נבחר פינצטה, לבין אותו הרגע, היה קצר מידי שלא לדבר על זה שזה בהחלט חדירה משמעותית למקדש שלי.
ואני חושבת שזה גם מפריע לי כי אותו נבחר פינצטה כשל מספר ימים לפני זה, וכמה טיפות טל מבוזבזות נפלו.
אני גם מאמינה שזה קשור לעובדה שידעתי מראש שזה יפריע לי, והזהרתי ואמרתי מראש. וברגע של שכרון חושים-נמחקו לו כל המחשבות. ואתם מצפים שמישהו שבחרתם בפינצטה יזכור אתכם גם ברגעים כאלו, בייחוד שאתם שם..
אני חושבת שחוויות חדשות עוררו בי זכרונות ישנים שדאגתי לקבור עמוק עמוק.. אני גם חושבת שבגלל שמדובר בתקופה רגישה כל כך, אז הכמיהה הזאת ל"עזרה", וזה שקיבלתי את ה"כעזרה" ופתאום בבת אחת זה נעלם, ולפני שאני מספיקה להתרגל למצב החדש, הכמיהה שלי מתבוננת מהצד ב"עזרה" עוזרת למישהו אחר.
באמת זה הרגיש כאילו מישהו נכנס למקום הכי עמוק ופרטי שלי, לוקח חרב ומתחילי לנעוץ אותה בכל מקום מסביב.. ואז זורק מלח!
החוויה הזו גרמה לי לערער רבות בבחירות שלי, במי אני בוחרת כמומעד פינצטה, איך קרה שמועמד פינצטה איכזב אותי שלוש פעמים.
אז כרגע אני בבית, מנסה להכניס בעצמי הרבה הגיון ובעיקר לטהר את המקדש שלי חזרה..
אני יודעת מה אני צריכה להרגיש ואני יודעת שזה שונה ממה שאני מרגישה באמת.
ולכל אותם אנשים שנשארים בקשר אם האקס/ית שלהם מסיבות כאלו ואחרות-תעשו טובה לאנושות. אל תעשו כפיות על המיטה שלהם עם מישהו אחר מול הפנים שלהם. גם אם עברו חמישים שנה מאז! זו אתיקה בסיסית.
ותכלס כרגע אני ברגע של GIRLS POWER! שאני עצמאית ולא צריכה אף אחד שיעזור לי!
אתיקה בסיסית אה ? פשי,איך הזמן עובר..
השבמחקהמוציא מחברו – עליו הראיה..
השבמחקהמוציא מחברו – עליו הראיה..
השבמחקלא חושב שזו טובה לאנושות, נהפוך הוא, זכרונות מצחיקים שגורמים לך(ולמשפחה, אהמ !) לחייך בטפשות באמצע שיחה שכולם תוהים מדוע השמחה, ורק אתה מבין ומבסוט מהחיים.
השבמחקשנה וגמר חתימה טובה (: .
לא חושב שזו טובה לאנושות, נהפוך הוא, זכרונות מצחיקים שגורמים לך(ולמשפחה, אהמ !) לחייך בטפשות באמצע שיחה שכולם תוהים מדוע השמחה, ורק אתה מבין ומבסוט מהחיים.
השבמחקשנה וגמר חתימה טובה (: .