*עריכה לעצמי*
תזכורת-כשאת מחליטה לפרסם בפייסבוק את הבלוג שלך, תזכרי שזה אומר שכולם יראו את השטויות שכתבת בימים האחרונים
*עריכה2*
לי זה קצת מרגיש כאילו אני עומדת על במה והמון אנשים נכנסים פתאום לאולם להקשיב לי. מה שגורם לי לתהות אם לנצל את המעמד ולהעביר אולי כמה מסרים חכמים לעולם הגדול ולתת קצת השראה?
אני בהתקף נוסטלגיה, עוברת על פוסטים ישנים, כאלו מלפני עשר שנים, שכל מילה שניה היתה בשגיאות כתיב.
אני יודעת שיש הרבה אנשים שמסתכלים על ה"אני" בעבר שלהם ומתחבאים מבושה.
אני יכולה גם להבין למה. אני מסתכלת על עצמי בעבר ואני רואה כמה מושפעת הייתי מהסביבה שלי.
אבל אני גם רואה את התהליך שעברתי מכיתה ז' ועד עצם היום הזה..
מילדה שאמרה שהיא אוהבת שחור/כחול והעיקר לא ורוד, שונאת מזרחית ושומעת רוק(אעלק רוק, גרין דיי בלחץ), כזאת ששונאת את בית ספר70% מהזמן(שקר וכזב. חנונית בנשמה מאז ומעולם), ושכל סוף משפט נגמר אצלה בסמיילי. וואלה? התבגרתי..
טוב, אני אמשיך כבר בפוסט מסודר. כי בזמן שהעולם הגדול בעצב, לי יש באגים בשרת(שיעורי בית..מי היה מאמין.)
____
לא הייתי מוכנה לקבל את הידיעה הזאת.
זה כל כך עצוב.
נפל לי האסימון שאני כותבת כבר כמעט 11 שנים(לא ברציפות).
והנה, עד סוף החודש המקום הזה שהיה מפלט בשבילי נסגר.
אני אמשיך לכתוב, עוד לא החלטתי איפה.
ואני אצטרך למצוא פתרון יעיל לשימוש בגיבוי שלי.
אני נראה לי אלך לפי הזרם, לאן שתלך רוב הקהילה אני גם אלך.
זה עצוב לי.
הבלוג שלי שומר בתוכו כל כך הרבה זכרונות, שהמחשבה שהכל הולך להמחק ואני אהיה תלויה בקובץ WORD במחשב,מעציבה אותי מאוד.
חודש.
אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה ויחליט שהוא רוצה לקנות את ישרא ולהציל אותו.
נס חנוכה?
נ.ב.
אני הולכת לכתוב פוסט סיכום בימים הקרובים, על הדברים הגדולים באמת, על האהבות, האכזבות, החוויות, מספרים וסטטיסטיקות ועוד דברים שאני רוצה לזכור בעתיד.
האמת שהקובץ וורד ממש השאיר אותי פעורת פה.
השבמחקהוא גם גדול וגם לא נגיש כמו הדפים פה. לא כמו שאני היתי רוצה לסדר את הדברים ישידעה שאני לא הצופה היחידה.
עצוב.
מגיע לך
השבמחקפעמיים פניתי אלייך מחוץ לפה ופעמיים לא הגבת
כנראה שיש מחיר לחוסר נחמדות
:)